פסק-דין בתיק ת"א 27911-12-10

לטענת התובע, תקף הנתבע את התובע וזאת לאחר שניסה למנוע מהנתבע לזרוק אבן לעבר קטין (רוני עאסלה), כאשר במהלך ניסיון זה ניסה התובע למנוע פגיעת אבן בראשו ע"י הנתבע ובמהלך הרמת יד לכיוון ראשו פגעה האבן בידו השמאלית וגרמה לו חבלה.

בגין אירוע זה הוגש נגד הנתבע כתב אישום בבימ"ש השלום בעכו ובסופו של דבר הורשע הנתבע על פי הודאתו, אם כי בכתב אישום מתוקן שעניינו בניסיון לתקיפה סתם (להבדיל מחבלה של ממש) והמשמעות היא שלטענת התובע חל סעיף 42א לפקודת הראיות.

בעובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנתבע צויין בין השאר: "... ואז תקפו הנאשם שלא כדין וללא הסכמתו בכך שזרק את האבן על המתלונן".

התובע תמך את תביעתו בגין הפגיעה ביד בחוו"ד אורתופדית של האורתופד ד"ר דניאל משה, אשר קבע לו 10% נכות.

הנכות שנקבעה ע"י ד"ר דניאל הינה בגין הפגיעה באגודל השמאלית, תוך שימוש בסעיף הסל - סעיף 35(1)ב.

עלי לציין, כי לא הוגשה חוו"ד נגדית למרות שניתנו אורכות נדיבות לנתבע לעשות כן והנתבע בחר גם, ואין לו אלא להלין על עצמו בהקשר זה, שלא להעיד את ד"ר דניאל בביהמ"ש על חוות דעתו.

הנתבע בכתב הגנתו ציין, כי לא הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. הרשעתו היתה בתקיפה סתם וזאת על פי כתב האישום המתוקן. לטענתו, לא גרם לפגיעה בידו של התובע.

בסעיף 16 לכתב ההגנה ציין הנתבע: "... הנתבע יוסיף ויטען כי הוא לא תקף את התובע ועל התובע נטל ההוכחה לתקיפה הנ"ל והראייה היחידה שהביא התובע הינה פס"ד פלילי מרשיע שממנו עולה בפירוש כי הנתבע לא הורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש".

לאור הכחשת החבות נשמע התיק בראיות ביום 23.10.12 ונשמעה בו עדותו של התובע, עדותה של  גב' גדבאן, מר רוני עאסלה אשר תמכו בגירסת התובע ועדותו של הנתבע.

לאחר עדויות אלה הוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

עיינתי בסיכומי הצדדים ולא מצאתי סיבה לקבל את גירסתו של הנתבע, שלא הוכחה כלל. עליי לציין, שבמהלך חקירתו הנגדית של הנתבע הוא נשאל בין השאר על גירסה שונה לחלוטין מזו שמסר בעדותו במשטרה ו/או אף בכתב ההגנה.

בעדותו ציין, כי התובע נפגע ממקל עץ שהחזיק בידו לאחר שיצא מהבית.

בהקשר זה נשאל הנתבע למה לא ציין גירסה זו במשטרה ובעמ' 12 לפרוטוקול לא היתה בתשובה. תשובתו היתה "אין לי מה להגיד".

זאת ועוד, התובע שגירסתו היתה אמינה וסבירה ונתמכה על ידי שני עדים, שאמנם הם קרובי משפחה - אחיינים, אך עדותם לא נסתרה, נתן גירסה על האירוע ולמדתי ממנה כי הותקף ע"י הנתבע ובנסיבות המטילות אחריות על הנתבע, ללא כל אשם תורם.

בשולי הדברים אציין, כי חל כאן סעיף 42א לפקודת הראיות, דהיינו המדובר בפס"ד פלילי חלוט מרשיע אשר קיבע גירסה שלפיה הנתבע תקף את התובע וניסיון הנתבע היום להרחיק את עצמו מן האירוע ולטעון כי לא תקף כלל אין בו כל ממש. עדיף היה שהיה לוקח אחריות על מעשיו ומנסה לטעון בהקשר של רשלנות תורמת ואולם משטען כי למעשה לא תקף כלל, אין לי אלא לקבוע כי יש לדחות את גירסתו ויש לקבוע כי סעיף 42א לפקודת הראיות חל פה במלואו.

דין התביעה אפוא להתקבל וללא ייחוס רשלנות תורמת לתובע כלל.

שונה ומורכבת היא שאלת הנזק.